Welfare of the Monarchy
Raya Bruckenthal

Curator: Sally Haftel Naveh

15.9.2016 – 6.1.2017
 
Special Opening Event:
​Friday, September 16, 2016, at 12:30

60 Ribo, Orthodox art collective, in a Punk music concert
Kaet Ensemble, religious men’s contemporary dance ensemble, active in the Bein Shamayim Vaaretz Center in a dance & discussion session
سلامة المملكة
رعيا بروكنتال
 
القيمة على المعرض: سالي هفتيل نافه
​
15.9.2016 – 6.1.2017
 
:الحدث الافتتاحي
يوم الجمعة، ١٦ ايلول، الساعة 12:30
 
:يتخلل البرنامج
 عرض موسيقى بانك ل”شيشيم ريبو“، مجموعة فنانين حريديم
رقص ومحادثة مع ”مجموعة كعيت“، فرقة رقص معاصر لرجال متدينيين. تنشط الفرقة في مركز ”بين السماء والأرض“​
שלום המלכות
רעיה ברוקנטל​
אוצרת: סאלי הפטל נוה
 
15.9.2016 - 6.1.2017
 
:אירוע פתיחה חגיגי
יום שישי, 16 בספטמבר 2016, בשעה 12:30

:בתכנית
שישים ריבוא, מופע מוזיקת פאנק של קולקטיב אמנים חרדי
אנסמבל כעת, מחול ושיח עם קבוצת מחול עכשווי של גברים דתיים, הפועלת במסגרת מרכז בין שמים לארץ​
Space Log, Artists in Space: April 3, 2020

Three years ago Raya Bruckenthal’s solo exhibition 'Welfare of the Monarchy' was presented in our gallery. We invited Raya to take a look back at the exhibition from her current perspective:

"I thought about how the name of the exhibition is derived from the prayer for the 'Welfare of the Monarchy’ which is said in order to support and demonstrate confidence in the government, in the ruler. Its aim is to have them make well thought and responsible decisions, and for us to do the same... I leave the concrete conclusions of current events for each of us to make individually. In the exhibition I dealt with the soft power of hierarchy we live in as subjects in various kinds of courts, a kind of 'royal burden' that we voluntarily receive and that we reason and justify for ourselves. I think I was looking to define the right dose of materiality necessary to enable our mind process to exist.

This crisis of these days caught me in an uncomfortable place in terms of creativity. Disappointments, a feeling of no communication. We are still in a moment of zero perspective, and the artistic and emotional needs still need to be fulfilled in a way that is familiar to us. I recalled the exhibition, the intense drive towards it, the passion and inner forces that worked. Executing them was just as crazy as what we are experiencing right now: children, pregnancy, childbirth, a tough financial situation (well, you know, artists) and contentious and challenging decisions. Just the regular living conditions, no pandemic and no quarantine ... But I worked from home and to some extent the activity here is similar. If anyone saw how I sketched, drafted, produced, sewed, solicited, hunted for editors. I was willing to do anything ... Sally Haftel Naveh’s curation and professionalism, her wisdom and friendship allowed me to be an artist at a time when I was a potch-pie made up of many random things. Thank you again, Sally.

One of my favorite quotes is from a graphic artist, a Vizhnitz Hasid, close to the Belz Hasidic court: "Every crown, every precious stone diamond, pearl, etchings, engravings, exaggerated folds, velvet, marble, palace, mirrors, etc. No matter the context of the original - as long as it is royal it's good... "

He introduced me to a site that sells practical graphics and that most of its clients are from the Haredi community. The site shows the visual result of the formative mishmash, it ignores the experience of previous knowledge and randomly quotes royal images of their kinds out of context. The graphic development of the motifs on the site is of an intuitive nature and is not supported by academic research and design methodology. Often, they rely on visual sources from the Renaissance, Baroque and Rococo, but digital processing eliminates their original context. I invited Dalia Manor to try and develop a cataloging method for the images on the site to understand the visual sources and to create a formal index of the existing repertoire and to try to establish a structured representational language. The cataloge came out ironic, funny and had no formal validity.


*Attached to the post is Crown no. 509 from the Index of Forms:

Crown Royal, a floating crown, a logo of a Canadian whiskey without crosses. Floating, disconnected, funny, trippy and slightly insane. As long as there’s whiskey.
يوميات الفضاء, فنانون بالفضاء: نيسان 3 2020 
יומן חלל, אמנים בחלל: ה-3 באפריל 2020

לפני כשלוש שנים הוצגה 'שלום המלכות', תערוכת יחיד של האמנית רעיה ברוקנטל, כיום בוגרת סדנאות האמנים. הזמנו את רעיה לחזור ולהתבונן על התערוכה מנקודת המבט שלה היום:1

חשבתי על שם התערוכה שנגזר מהתפילה 'לשלום המלכות' שנאמרת בכדי לתמוך ולהפגין אמון במערכת השלטונית, בשליט. מטרתה לאחל לו ולנו שיחליט החלטות טובות ואחראיות... ואת המסקנות האקטואליות אני משאירה לכל אחת ואחד. בתערוכה עסקתי הרבה בביטויים שקטים של ההיררכיה עליה מושתתים חיינו כנתינים של כל מיני חצרות, מעין 'עול מלכות' שאנחנו מתנדבים לקבל ומנסחים עבור עצמנו את הסיבות וההצדקות לכך. אני חושבת שחיפשתי להגדיר את המינון הנכון של מידת הגשמיות הנחוצה כדי לאפשר קיום לתהליך הרוח והמחשבה שלנו.1

המשבר הזה, של הימים האלה, תפס אותי במקום מעקצץ מבחינת יצירתית. אכזבות, תחושה של חוסר תקשורת עם קולגות ודמויות שבעל כורחן ולא בידיעתן מגלמות תפקידים חשובים במצב הזה. אנחנו עדיין באפס פרספקטיבה, והצרכים האמנותיים והרגשיים נדרשים להתמלא באופן שמוכר לנו. נזכרתי בתערוכה, בדרייב העשייה האינטנסיבית לקראתה, היו עניין ותשוקה וכוחות פנימיים שפעלו. הוצאתם לפועל הייתה בתנאים משוגעים לא פחות ממה שאנו חווים עכשיו: ילדים, הריון, לידה מצב כלכלי קשוח (טוב, אמנים) ובחירות מעוררות ומאתגרות שעשיתי. סתם תנאי חיים, לא מגיפה וסגר כפוי...אבל עבדתי מהבית ובמידת מה האקשן כאן די דומה. אם מישהו היה רואה כיצד עשיתי רישומים, סקיצות, הפקתי, תפרתי, שידלתי אנשים, חיפשתי עורכים, מה לא עשיתי בימים ההם... האוצרות והמקצועיות, החכמה והחברות של סאלי הפטל אפשרו לי להיות אמנית בתקופה שהייתי פשטידה מורכבת מהרבה דברים אחרים. אני רוצה שוב לומר לסאלי תודה.1

אחד הציטוטים האהובים עלי הם של גרפיקאי-על, חסיד ויז'ניץ, מקורב למלכות בעלזא : "כל כתר, כל יהלום אבן יקרה, פנינה, פיתוחים, גילופים, קפלים מופרזים, קטיפה, שיש, ארמון, מראות וכד'. לא משנה ההקשר המקורי-כל עוד זה מלכותי זה טוב…". 1

הוא הכיר לי אתר שמוכר דימויים לגרפיקה שימושית שרוב לקוחותיו חרדים וחרדיות. האתר מראה את התוצאה החזותית של המיש מש הצורני, המתעלם מחוויית הידע הקודם ומצטט באופן חופשי דימויי מלכות לסוגיהם. ההתפתחות הגרפית של המוטיבים באתר נשאה אופי אינטואיטיבי, והיא אינה נתמכת במחקר אקדמי ומתודולוגיה עיצובית. לא פעם, הם נשענים על מקורות חזותיים מן הרנסנס, הבארוק והרוקוקו, אלא שהעיבוד הדיגיטלי מבטל את המטען המקורי שלהם. הזמנתי את דליה מנור לנסות ולפתח שיטת קיטלוג לדימויים שבאתר בכדי להבין את המקורות החזותיים ולייצר אינדקס צורני לרפטואר הקיים ולנסות לקבע שפה ייצוגית מובנית. מחוות הקטלוג יצאה אירונית, מצחיקה וללא תוקף רשמי. 1

תראו כאן את כתר מס' 509 מתוך אינדס הצורות:1
כתר מעופף, לוגו של ויסקי קנדי ללא צלבים. צף, מנותק, מצחיק, הזוי וקצת מטורלל. העיקר שיש ויסקי.1 Crown Royal
In “Welfare of the Monarchy” (Shlom Hamalchut), Raya Bruckenthal examines the Belz Hasidic community in Jerusalem and the aesthetics that characterize it as a case study. The title is taken from “The Prayer to the Welfare of the Monarchy,” recited by the Jews in Diaspora as a token of their loyalty to the ruler of the territory. In the Hasidic context, the concept of Shlom Hamalchut points to the monarchical affinities that have been accompanying the Hasidut since its beginnings, in the 18th century. The monarchical spirit is alive in the Belz community to this day, whether in the community’s political hierarchy or in the spiritual sense. The Admor at its head is seen as the leader of an autonomous group with respect to the larger ultra-orthodox hegemony.

The Belz community suffered near-complete
destruction during the holocaust, yet the court managed to rebuild itself in Israel in the course of a single generation. At the center of the Belz ethos stands a narrative of ruin and rebirth, of a ‘renewed strength’ of the community’s. This ethos manifests itself not only in community structures, but likewise through the visual language it uses – as is evident across features of style, iconography, and the visual sources it draws on, borrowed from European styles of previous centuries. The Belz aesthetic is embodied by the sumptuous architecture of the Belz Great Synagogue as well as in printed matter, logos and insignia. In both cases, the stylistic templates are based on an existing repertoire of emblems and forms meant to represent majesty, prestige and sovereignty.

The exhibition is presented in two spaces simultaneously, at the Art Gallery of the Artists’ Studios and in Bruckenthal’s own studio. The works in the gallery raise questions on the widespread use of regalia in a religious setting, focusing on the various mechanisms of worship. They borrow freely from an existing repertoire of forms, forging new fictional narratives from them that are meant to foreground devotional aspects of dedication and adoration. The intimate space of the artist’s studio, on the other hand, brings a research-based lexicon of decorative motifs, charting the still evolving Hasidic aesthetic.

With a fictional narrative that draws on the Belz’s aesthetic and its monarchical symbolism, the exhibition wishes to arouse an open discussion on the nature of faith, the derivative mechanisms of religious worship and the dangers they inhere. Yet above all – and from a perspective that tackles the ways in which ideas come to be represented visually – Bruckenthal wishes to draw our attention to the role of visuals in constituting a community’s identity in today’s ultra-orthodox world, as mundane manifestations of divinity that take their place alongside the written word.

With the support of the Israel Lottery Council For Culture & Arts.
 
​
تتناول الفنانة رعايا بروكنتال في المعرض ”سلامة المملكة“ حسيدوت بلز المقدسيّة، والجماليّة البصريّة التي تُميّز هذه المجموعة كحالة بحثيّة. عنوان المعرض مأخوذ عن دعاء سلامة المملكة والذي ردّده اليهود في الشتات دلالة على اخلاصهم للحاكم في موطنهم. وفي السياق الحسيدي، يُعبّر مصطلح ”سلامة المملكة“ عن ميل هذه الجماعة الى العقليّة الملكية، والتي رافقتها منذ بداياتها في القرن الثامن عشر. ما زالت الروح الملكيّة ترافق حسيدية بلز حتى يومنا هذا، من الجانبين الروحاني والسياسي كذلك. يُعدّ الأدمور - القائم على ولاية الطائفة - كحاكم لوحدة اجتماعية ترى بنفسها وحدة مستقلة تدير شؤونها بنفسها أمام هيمنة التيار الحريدي الأوسع.1
لقد أوقعت المحرقة دمارا شبه تام على الحسيدية، ورغم ذلك، استطاعت الحركة إعادة بناء ذاتها من جديد في اسرائيل في غضون جيل واحد فقط. تبلّورت الهويّة  البلزية حول رواية الدمار والبعث من جديد. تظهر هذه الروح ليس فقط من خلال التنظيم الجماهيري لطائفة بلز فحسب، وإنما أيضا من خلال لغتها البصريّة على خصائصها التصميميّة والأيقونيّة، وأصولها المُستمدة غالبا من تقاليد التزيين الأوروبيّة في القرون الماضية. تتجلّى الجماليّة البلزيّة في الهندسة المعماريّة المتألقة ل”هيكل بلز“ في القدس، وفي رسوميات الرموز والمطبوعات والتي تظهر على مختلف المنشورات والدعوات والملصقات الإعلانية. تستندُ أنماط التصميم، في كلتا الحالتين، على تَصانِييف شكليّة ورمزيّة تهدف الى تمثيل سيادة سلطوية لعالم قديم من الارستقراطية والملكيّة.1
يُعرض ”سلامة المملكة“ في غاليري متسّع الفنون وفي استوديو الفنانة. تثير الأعمال المعروضة في الغاليري أسئلة حول الإستعمال الشائع لصور السلالة الملكيّة في العبادة، مع التركيز على آليات مختلفة للتعبير عن التبجيل. تعتمدُ هذه الأعمال على المخزون البصري المُتاح لتبتكر روايات خيالية تعجُّ بتعابير حول التعبد، التقوى والسخاء. هذه خطوة علنيّة، تؤكد فيها الفنانة على ارتكاز العبادة والنظرة الدينية على جوانب دنيوية من حاضرنا. بينما تُقدِّم مساحة العرض الحميمية في استوديو الفنانة الخاص، نظرة بحثيّة-وظيفيّة بطبيعتها، معجما يحتوي على عناصر زخرفيّة، مُظهِراً الجمالية الحسيدية المُتشكِلة.1
يحاول المعرض إثارة أسئلة حول طبيعة الإيمان وآليات الوساطة الكامنة في الشعائر الدينية وخطورتها، وذلك من خلال سرديّة مستوحاة من حسيدوت بلز ومن رموزها الملكيّة. ولكن وقبل كل شيء  - ومن منظور يسعى الى دراسة تمثيل الأفكار والقيم - تسعى بروكنتال إلى لفت إنتباهنا للدور الذي يلعبه التعبير البصري في بناء هوية جماعية في المجتمع الحريدي المعاصر: تعبير مادي للبعد القدسيّ الى جانب البعد النصيّ.1

بدعم من مجلس البايس للثقافة والفنون
בתערוכה "שלום המלכות" מישירה רעיה ברוקנטל מבט לחסידות בעלז שבירושלים ולאסתטיקה המאפיינת אותה כמקרה מבחן. שם התערוכה לקוח מהתפילה לשלום המלכות, שנאמרה על ידי יהודי התפוצות כאות נאמנות לשליט במקומות מושבם. בהקשר החסידי, המושג של "שלום המלכות" מבטא זיקה לתמונת עולם מונרכית, המלווה את תנועת החסידות כבר מראשיתה במאה ה-18. הרוח המונרכית מנשבת בחסידות בעלז עד היום, אם בהיררכיה הפוליטית ואם בפן הרוחני. האדמו"ר נתפס כשליט של יחידה חברתית עצמאית הרואה עצמה כאוטונומיה ביחס להגמוניה החרדית הרחבה.1
1
חסידות בעלז נחרבה כמעט כליל בשואה, אך החצר הצליחה להיבנות מחדש בישראל תוך דור אחד בלבד מתום המלחמה. במרכז האתוס הבעלזי ניצב נרטיב של חורבן ותקומה, של 'עוצמה מחודשת'. זה ניכר לא רק בארגון הקהילתי אלא גם בשפה החזותית על מאפייניה העיצוביים והאיקונוגרפיים ומקורותיה הסגנוניים, הבאים ממסורות עיטור אירופיות מהמאות הקודמות. האסתטיקה הבעלזית באה לידי ביטוי באדריכלות הפאר של 'היכל בלעז' בירושלים, כמו בגרפיקה של סמלים ודברי דפוס למיניהם – הזמנות, כרזות ושילוט. בשני המקרים, הדפוס העיצובי מתבסס על רפרטואר צורני וסימבולי שנועד לייצג סמכות, ריבונות, ועולם ישן של סמלי מלכות ואצולה.1
1
"שלום המלכות" מוצגת בו-זמנית בגלריה הת(ע)שיה ובסטודיו של האמנית. העבודות שבגלריה מעלות שאלות ביחס לשימוש הנרחב בדימויים של מלכות בעבודת הקודש, תוך מיקוד במנגנוני ההערצה השונים. הן עושות שימוש חופשי באינוונטר החזותי הקיים ובונות ממנו נרטיבים מומצאים המציפים ביטויים של סגידה, התמסרות ונתינה. החלל האינטימי שבסטודיו, לעומת זאת, מביא מהלך מחקרי-פונקציונלי באופיו, מעין לקסיקון שימושי של מוטיבים דקורטיביים המציגים את האסתטיקה החסידית המתהווה.1
1
באמצעות נרטיב פיקטיבי השואב מחסידות בלעז ומן הסימבוליקה המלוכנית שלה, התערוכה מבקשת לעורר שיח פתוח על טיבה של האמונה, על מנגנוני התיווך של עבודת הקודש ועל הסכנה הכרוכה בהם. אך מעל לכול – ומתוך מבט המבקש לבחון איך רעיונות וערכים מקבלים את ייצוגם – מבקשת ברוקטנל להסב את תשומת הלב לתפקידו של הביטוי החזותי בהבנייתה של זהות קהילתית בחברה החרדית בת-ימינו: ביטוי גשמי של שמימיות, התופס את מקומו לצד המימד הטקסטואלי.1

​בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.1​