מפגש ת(א)עשייה 8#
דני יהב בראון | האוצר השרלטן

טום פרידמן, אלף שעות של בהייה, בהייה על נייר,1992-97 | הדימוי לקוח מתוך ארכיון מוזיאון פתח תקווה

דני יהב בראון ידבר על עבודתו כאוצר וכותב בעבר ועל מקומה של מלאכת האוצרות בתקופה לא פשוטה בכלל לאמנות, לאוצרות ולהרבה תחומים אחרים.1

דני יהב בראון כותב: אני אמן ואוצר. ומצד אחד, זהו קונפליקט לא קטן בכלל: יש ממד של שרלטנות במחשבה כי אפשר לעשות את שניהם באותה מידה של הצלחה. עם ההנחה הזו אני נוטה להסכים, אך גם לחלוק עליה. דווקא הפרדוקס שבלקיחת שני צדדים שונים מעניין אותי, משום שמתוך כשל לוגי ודאי וסוג של יומרנות, אפשר לטעמי לנסות לחדש. אני רוצה לחשוב שהעניין שלי בעולם האמנות, כמו גם חוסר העיניין בו, יכולים לסקרן צופים. יש מידה של ניהיליזם באופן בו אני תופס את מעשה האמנות ואת האוצרות. אני מפקפק ברצינות בחשיבות העצמית של אותו עולם לגבי עצמו (חשיבות עצמית שהייתי שותף לה במשך שנים לא מעטות: אצרתי תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, כתבתי, וכן הלאה). כרגע נראה לי שהדרך הטובה ביותר לעשות תערוכה טובה היא אם היא (התערוכה) טובה!1
?כן, כן, הטאוטולוגיה במקום. אני מתעניין בתרבות הרבה יותר מאשר ב׳אמנות׳; האחרונה תהיה מעניינת בעיני רק אם תהיה חלק מתרבות. ובכלל, מה מקומה של ׳תערוכה׳
היום. ולמי איכפת?1