DriftArtists: Shani Avivi, Matan Ben-Tolila, David (Duchi) Cohen, Ella Cohen Vansover, Yarden Colsey, Guy Dolev, Hadas Duchan, Ariel Hacohen, Rachel Kainy, Edith Kofsky, Elkana Levi, Li Lorian, Miriam Munk, Nadia Adina Rose, Tal Simon, Yaron Steinberg, Yifat Shtainmetz Hirst
Curators: Einav Ziv-Ayalon, Lee He Shulov Opening: Friday, June 19, 2026, 12:00 |
انجرافالفنانون/ات: شاني أفيفي، متان بن طوليلا، دافيد (دوخي) كوهين، إيلا كوهين فانسوفر، يردين كولسي، غاي دوليف، هداس دوخان، أريئيل هكوهين، راحيل كيني، عيديت كوفسكي، إلكانا ليفي، لي لوريان، ميريام مونك، نادية عدينا روز، طال سيمون، يارون شتاينبرغ، يفعات شتاينمتس هيرست
القيِّمات: عيناف زيف-أيالون، لي هي شولوف الافتتاح: يوم الجمعة، 19 يونيو 2026، الساعة 12:00 |
סחףאמנים.ות: שני אביבי, מתן בן טולילה, הדס דוכן, גיא דולב, אריאל הכהן, דוד (דוכי) כהן, אלה כהן ונסובר, אלקנה לוי, לי לוריאן, מרים מונק, טל סימון, ירדן קולסי, עידית קופסקי, רחל קיני, נדיה עדינה
רוז, ירון שטיינברג, יפעת שטיינמץ הרסט אוצרות: עינב זיו איילון, לי היא שולוב פתיחה: יום שישי, 19 ביוני, 2026, 12:00 |
סחף
אמני.ות סדנאות האמנים
אוצרות: עינב זיו אילון, לי היא שולוב
התערוכה מציעה לשהות בתוך מרחב של אי-ידיעה כעמדה מודעת: לא כהיעדר שיש למלא, אלא כשדה פורה שבו אפשרויות טרם הוכרעו ואין ציפייה להכריען.1
העבודות אינן מבקשות למסור תשובות, אלא לעכב את רגע הידיעה או ההתגלות, לפתוח מרווחים של השתהות, ולזמן מפגש עם מה שעדיין אינו מנוסח. בתוך מרחב זה, הידע אינו נקודת מוצא אלא תוצר מאוחר, ואילו היצירה מתרחשת דווקא במקום שבו המחשבה מרחפת כענן, ומאפשרת לדימויים, לחומרים ומשמעויות להופיע מתוך הערפל.1
תפיסה זו נשענת על שלושה היבטים תיאורטיים שלובים. מן הפרספקטיבה הפילוסופית, אי-ידיעה מובנת לא רק כמצב אפיסטמי ראשוני אלא גם כבחירה מודעת - השהיה מכוונת של הידיעה ושל השיפוט, כעמדה פעילה שממנה מתהווה משמעות, ולא כשל שיש להתגבר עליו. מן ההיבט הפסיכולוגי, יצירתיות כרוכה ביכולת לטפח גמישות מחשבתית וסובלנות למתח שבין ידיעה לחוסר ידיעה. ולבסוף, מן הפרספקטיבה הפרקטית, אי-ידיעה אינה רק מצב תודעתי אלא דרך פעולה: תהליכי עבודה המבוססים על ניסוי, תגובה והתהוות הדרגתית, שבהם הידיעה נוצרת מתוך העשייה ולא קודמת לה. אי ידיעה כחומר. שלושת ההיבטים הללו מתכנסים בתערוכה לכדי הצעה אחת: לראות באי-ידיעה את לב פעולתה.1
בחירה מודעת באי ידיעה יכולה להיתפס גם כפרקטיקה של התנגדות—מעין שיטוט ללא יעד ידוע, המזכיר את מחוות השיטוט החופשית של הסיטואציוניסטים (דריב Dérive) שבו ההליכה עצמה חותרת תחת מבנים של שליטה, תכליתיות וידיעה מוקדמת. בעולמנו המודרני ישנה דרישה לידיעה ויצרנות מתמדת וביתר שאת בזמן מלחמה, אנו מתבקשים.ות להיות בעלי שליטה וחוסן. בחירה באי-ידיעה מערערת על הציפייה ליציבות ולבהירות. במקום זאת, היא מבקשת כנות והתמסרות למצב כפי שהוא: לא ברור, מתעתע וחסר יציבות. אי הידיעה כאקט ביקורתי המסרב לקבל את המציאות כפי שהיא ולנרמל את המצב הלא נורמלי בו אנחנו חיים.1
אמני.ות סדנאות האמנים
אוצרות: עינב זיו אילון, לי היא שולוב
התערוכה מציעה לשהות בתוך מרחב של אי-ידיעה כעמדה מודעת: לא כהיעדר שיש למלא, אלא כשדה פורה שבו אפשרויות טרם הוכרעו ואין ציפייה להכריען.1
העבודות אינן מבקשות למסור תשובות, אלא לעכב את רגע הידיעה או ההתגלות, לפתוח מרווחים של השתהות, ולזמן מפגש עם מה שעדיין אינו מנוסח. בתוך מרחב זה, הידע אינו נקודת מוצא אלא תוצר מאוחר, ואילו היצירה מתרחשת דווקא במקום שבו המחשבה מרחפת כענן, ומאפשרת לדימויים, לחומרים ומשמעויות להופיע מתוך הערפל.1
תפיסה זו נשענת על שלושה היבטים תיאורטיים שלובים. מן הפרספקטיבה הפילוסופית, אי-ידיעה מובנת לא רק כמצב אפיסטמי ראשוני אלא גם כבחירה מודעת - השהיה מכוונת של הידיעה ושל השיפוט, כעמדה פעילה שממנה מתהווה משמעות, ולא כשל שיש להתגבר עליו. מן ההיבט הפסיכולוגי, יצירתיות כרוכה ביכולת לטפח גמישות מחשבתית וסובלנות למתח שבין ידיעה לחוסר ידיעה. ולבסוף, מן הפרספקטיבה הפרקטית, אי-ידיעה אינה רק מצב תודעתי אלא דרך פעולה: תהליכי עבודה המבוססים על ניסוי, תגובה והתהוות הדרגתית, שבהם הידיעה נוצרת מתוך העשייה ולא קודמת לה. אי ידיעה כחומר. שלושת ההיבטים הללו מתכנסים בתערוכה לכדי הצעה אחת: לראות באי-ידיעה את לב פעולתה.1
בחירה מודעת באי ידיעה יכולה להיתפס גם כפרקטיקה של התנגדות—מעין שיטוט ללא יעד ידוע, המזכיר את מחוות השיטוט החופשית של הסיטואציוניסטים (דריב Dérive) שבו ההליכה עצמה חותרת תחת מבנים של שליטה, תכליתיות וידיעה מוקדמת. בעולמנו המודרני ישנה דרישה לידיעה ויצרנות מתמדת וביתר שאת בזמן מלחמה, אנו מתבקשים.ות להיות בעלי שליטה וחוסן. בחירה באי-ידיעה מערערת על הציפייה ליציבות ולבהירות. במקום זאת, היא מבקשת כנות והתמסרות למצב כפי שהוא: לא ברור, מתעתע וחסר יציבות. אי הידיעה כאקט ביקורתי המסרב לקבל את המציאות כפי שהיא ולנרמל את המצב הלא נורמלי בו אנחנו חיים.1