Three lenses on Hava MehutanAvraham Hay ,Klaus Otto Hundt ,Israel Zafrir
Curators: Dr. Ayelet Carmi, Smadar Keren Opening: Wednesday, October 29, 2025, at 7:00 PM The exhibition initially held at Beit Uri and Rami Nehoshtan Museum as part of a cluster of exhibitions dedicated to the sculptor Hava Mehutan (December 2024 – May 2025). |
ثلاث عدسات على حافا محوتان أفراهام حاي, كلاوس أوتو هوندت, يسرائيل تسفرير
القي ّ مات: د. أييلت كرمي، سمدار كيرن الافتتاح: يوم الأربعاء, 29 أكتوبر، 2025, الساعة 19:00 مساء كجزء من مجموعة معارض خُ صصت للنحاتة حافا محوتان قُ دم معرض لأول مرة في متحف بيت أوري ورامي نحوشتان، (ديسمبر 2024 – مايو 2025) |
שלוש עדשות על חוה מחותןאברהם חי, קלאוס אוטו הונדט, ישראל צפריר
אוצרות: ד״ר איילת כרמי, סמדר קרן יום רביעי, 29 באוקטובר 2025, בבשעה 19:00 התערוכה הוצגה לראשונה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, כחלק ממקבץ תערוכות שהוקדש לפסלת חוה מחותן (דצמבר 2024 – מאי 2025) |
ללא כותרת (הר סדום), חוה מחותן, צילום: אברהם חי
|
Three lenses on Hava Mehutan
Curators: Dr. Ayelet Carmi, Smadar Keren |
ثلاث عدسات على حافا محوتان
القي ّ مات: د. أييلت كرمي، سمدار كيرن |
שלוש עדשות על חוה מחותן
אוצרות: ד״ר איילת כרמי, סמדר קרן התערוכה שלוש עדשות על חוה מחותן מתמקדת בדיאלוג שנוצר בין עבודותיה של מחותן לבין תצלומיהן, כפי שנלקחו בידי שלושה צלמים: קלאוס אוטו הונדט (1944–), צלם גרמני שצילם בין השאר את פסלי הסדרה נופים של מחותן בסוף שנות השבעים, באזור באר שבע ומרכז הנגב; אברהם חי (1944–), צלם אומנות וארכאולוגיה פעיל ומוערך, שצילם בשנות השמונים כמה מן העבודות הסביבתיות של מחותן בהר סדום ובמצפה רמון; וישראל צפריר (1952–2019), מראשוני צלמי האומנות הישראלים, שצילם תקריבים של פסליה מהסדרות מנחות, אותות ונופים.1 התערוכה מציגה תצלומים נבחרים של כל אחד מהם, ומבקשת להפנות את המבט אל השיחה המתקיימת בין הפסלת לצלם, בין הַפַּסל לתצלום ובין הפיסול לצילום. היא מאירה את הגישות השונות של מחותן ושלושת הצלמים לנוף הישראלי, תרה אחר נקודת המפגש – הדיאלוג שנוצר בין אבן, אור וצל ומציעה תובנות חדשות על עבודתה של האומנית. נוף הנגב, על הצורניות הייחודית והמגוונת שלו, האור החזק המאפיין אותו והמשמעויות הפואטיות, התרבותיות והלאומיות הגלומות בו, היווה מוקד משיכה לצלמי נוף במשך עשרות שנים. בתצלומים, הנגב זוכה למעמד מרכזי כמקור השראה, כחלק מהותי במרחב הצילומי וכדימוי של נוף שכוח־אל, של מרחבים ריקים ואינסופיים. ז'אנר צילום הנוף החל לפרוח במערב במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ופריחתו קשורה הדוקות לעליית הלאומיות. צילום הנוף המודרני נחלק, באופן גס, לשלושה סוגים עיקריים: (1) צילום נוף בשירות המדינה או המדע, ששימש כעדות על המרחב הגיאוגרפי והתאפיין בסגנון תיעודי ישיר, לעיתים קרובות מזווית פנורמית או עילית; (2) צילום נוף רומנטי, שחקר את הפואטיות של הנוף הלאומי, הדגיש את עוצמתו של הטבע והעלים את הנוכחות האנושית, כדי לשמר פנטזיה של נוף בראשיתי; (3) צילום נוף מודרני, שהתמקד בצורות בסיסיות ומופשטות בנוף כדי ללכוד את ״מהותן״ ולבטא חוויה אישית וסובייקטיבית.1 התצלומים המוצגים בתערוכה זו נעים בין שלושת הסגנונות הללו ומאירים היבטים שונים ביצירתה של מחותן. הסגנון התיעודי והישיר שבו צילם חי את עבודותיה הסביבתיות מדגיש את הממד הפוליטי והמושגי שלהן. הסגנון הרומנטי־מודרני של הונדט מדגיש את המונומנטליות של הנוף ושל פסליה ואת חיבורם העמוק למדבר שבו נוצרו ושממנו שאבו השראה. תצלומי התקריב של צפריר הופכים את הפסלים עצמם למעין נופים מופשטים ורחוקים – מרחבים מפוסלים מאבן שיש, שנראים כמו תופעות גיאולוגיות מְיְקום אחר. הסגנון המודרני המאפיין את עבודתו מבליט את החושניות של הפסלים, תוך שהוא שופך אור על העיסוק של מחותן בגאולוגיה המדברית.1 משנות השבעים של המאה העשרים החלו לעלות קולות ביקורתיים כלפי השימוש בצילום נוף כהסוואה של תהליכי ניצול, נישול, אלימות, וכיבוש של הקרקע, בין אם על ידי כוחות פוליטיים או כלכליים. במובן זה, התצלומים המוצגים בתערוכה מהווים עדות ארכיונית לא רק למערכות יחסים, לדיאלוגים שהתרחשו ולאירועים שהתקיימו, אלא גם לתפיסות שונות של נוף ושל צילום נוף. עם זאת, אין בהם ניסיון למחוק את עקבות הנוכחות האנושית. עבודותיה של מחותן נוגעות בשאלות יסוד של חיים ומוות בהקשר של התיישבות במדבר, ודמותה כאומנית נוכחת בתצלומים בעוצמה – אם בעת יצירת העבודות ואם דרך פסליה, שכמו צומחים מתוך נוף הקדומים ומשקפים אותו בדמותם.1 |